שבת בחוות הדקלים

שבת בחוות הדקלים 29.6.18 טז' בתמוז

לחוות הדקלים בנגב הצפוני מול נחל גרר הגיעו 24 חברים וחברות מקבוצות בטר והזדמנות שנייה.

הגענו קובץ אנשים במצב שלא כל כך מכירים אחד את השני. יש מי שהגיעו והכירו שניים או שלושה אנשים. ויש כמה שלא הכירו אף אחד והחליטו לתפוס אומץ, לצאת מאזור הנוחות ולהגיע. היה לנו אתגר קבוצתי קודם להכיר אחד את השני. ראשית בחיצוניות ואחר כך לאט לאט גם בפנימיות. ההכרות התחילה כבר לפני השבת דרך טרמפים משותפים ובשבת עצמה בחדרים, בסעודות המשותפות. תמיד מקסים אותי לגלות את החיבור שקורה בין אנשים שמגיעים כזרים מוחלטים ופתאום נקשרים דרך החוויות המשותפות שעוברות עליהם והם חולקים בקבוצה. פתאום מבינים שכולנו אותו דבר. עוברים אותם דברים, מרגישים אותם חוויות ובפנים פועמת לנו נשמה אחת שרוצה לאהוב.

אז בשישי עדיין היה הכל מהוסס אבל החל משבת בצהריים חל להרגשתי מפנה שיצר תחושת לכידות וחיבור שהתעלתה לשירה המשותפת של שירי השבת בסעודה השלישית במיוחד עם השיר מזמור לדוד שעלה לשמיים.

אני העברתי ביום שישי התבוננות על העברת תדר לאהבת חינם דרך שמחה בשמחתו של החבר.

ביום שבת חיים סיטון העביר לימוד משותף על עולם של אהבה. חילק דפי מקורות והסביר איך התיקון של האדם מראשית בריאתו הוא אהבה.

"ואהבת לרעך כמוך"- לא נכתב ואהבת את רעך. אלא ואהבת לרעך – פעולה אקטיבית של נתינה למען האחר.

אמר הרבי מילובביץ בהקשר של פרשת בלק-

אהבת לרעך כמוך זה לא רק כשמסתדר אלא דווקא כשזה לא מסתדר.

עולם של בנייה הוא עולם של אהבה.

אחר כך בסדנת קלפי האימון דיברנו על מעבר מחורבן לחיבור.

מה גורם לחורבן ומה מביא לחיבור. עלו נושאים של אחריות, אינטימיות, הגשמת ייעוד, להיות נוכח בגוף, נתינה…. תודה למי שהשתתף וחלק מליבו בכנות.

בהבדלה המוסיקלית ובמוצאי שבת כבר לא רצינו ללכת ונשארנו עוד לדבר אחד עם השני. נוצרו חברויות ומעגלים.

חיים ואני עבדנו קשה בלוגיסטיקה כדי למצוא את המקום המתאים ביותר לשבת. עם תנאים טובים של חדרים. ארגנו את המקום לפני השבת במשך כמה שעות ודאגנו מראש להרבה פרטים כדי שהשבת תהיה טובה ומהנה לכולם. תודה לחיים על כל העזרה.

האוכל מהקייטרינג שוב היה מצוין, טעים ובשפע גדול. 10 סוגי סלטים כל ארוחה!!!

תודה למי שדאג לכולם ושמר על החמין שיתחמם כמו שצריך. תודה על כל התוספות שהבאתם מהבית לרווחת והנאת כולם. היה נפלא.

תודה לכל מי שעזר בהכנה ובפינוי של השולחנות, מעריכה מאוד את העזרה והעשייה למען הכלל.

תפילת שחרית עם הוצאת ספר התורה אל מול מרחבי הטבע הייתה מרגשת עבורי.

להביא קבוצה של אנשים מרחק נסיעה לא מבוטל מערי המרכז וירושלים אל אזור בנגב שסופג לאחרונה מטחי אש בעיני זאת ציונות לשמה. להראות להם שאנחנו איתם. לחזק אותם גם בנוכחות וגם בתפילות.

בסוף הסעודה השלישית עשינו מעגל שיתוף שכל אחד אמר מילה לסיכום השבת ונאמרו מילים יפות – חיבור, מרחב, תענוג, אהבה, נתינה, תנועה, איזון, שונים אך דומים.

יודעת מדברים שנאמרו לי שכל אחד ואחת מהמשתתפים קיבלו משהו בשבת הזאת שהם יקחו איתם להמשך המסע.

תודה לקב"ה על הזכות להיות שליחה, ליזום ולקיים את השבתות האלו בעונג גדול לנשמה.

מקווה לפגוש אתכם בהמשך הדרך בשבת.

שירין.