איזו שבת מהממת זו הייתה!!!
יושבת לכתוב, לעלות זכרונות עם תובנות שהפקתי מהשבת הזאת.
"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"
לכל שבת יש את השישי שלה שהוא זמן ההכנה לשבת שכולל הכנת הבית, התבשילים, הילדים.
אז בשבילי, כמארגנת השבת, שישי מתפרש על פני שבועיים וחצי מרגע שאני מפרסמת את השבת.
כי אז יש מלא שיחות טלפון, והתכתבויות בוואטצפ ובהודעות רגילות. "אני רוצה להירשם" "כמה זה עולה" "על מה השבת?" "איזה אנשים מגיעים" "מה מידת השכלתם?" (זה אפילו הפתיע אותי). לפעמים השיחות מתנהלות עם 5-6 אנשים במקביל כדי שאספיק כמה שיותר.
עם הזמן אני לומדת למעט בשיחות שמבזבזות לי זמן ולהתמקד במי שכן רוצה לבוא לשבת ולהשקיע בו.
לצד השיחות יש גם זמן חשיבה על תכנים, ואיזה מרצה יתאים לקבוצה שמתגבשת, והאם יהיה מספיק כסף כדי לשלם לו. ואיזה מרצה נשים מתי ועל מה בדיוק הוא ידבר. ומה נעשה בערב ואחר הצהריים ועוד ועוד ועוד.
ואחרי שנרשמים השיחות ממשיכות סביב הלוגיסטיקה של השבת, ואותן שאלות נשאלות כמה פעמים בידי אנשים שונים. וצריך לשמור על סבלנות אדירה מול כולם ולענות בצורה יפה על כל השאלות שעולות.
ולמה אני עושה את כל המאמץ הזה?? כדי להגיע לשבת!
ואז אחרי כל ההתארגנות הזאת מגיעים סוף סוף לשבת. וכשאני מגיעה למקום אני כבר יודעת שהשבת הולכת להיות מעולה. כבר יודעת שכל העבודה הקשה מאחורי ועכשיו הגיע הזמן להנות ולתת לה' לעשות את שלו. והוא עושה את שלו בענק.
אחרי הדלקת הנרות אני מדברת איתו ומבקשת שיהיה איתנו, שימלא אותנו באהבת חינם אחד לשני, בשמחה, בהנאה, ברוגע ובשלווה. שישלח לנו ברכה. שיוריד לנו שפע ויתן לכל אחד ואחת את מה שהנפש שלהם צריכה.
בהתחלה אני מסתכלת על האנשים והם נראים נפרדים, שונים לא כל כך מבינים איך הם קשורים אחד לשני. מה כולם עושים כאן ביחד. ובפנים אני מחייכת ואומרת הם עוד לא יודעים מה מחכה להם. עוד מעט זה יקרה…עוד מעט.
כשהסדנה הראשונה התחילה הייתה נפרדות לצד סקרנות ועניין. אחר כך בסיור לים עלה רצון להתקרב שטרם מומש. בזמן הסעודה המשותפת מתחילים לראות ניצני חיבור. אחר כך בדינמיקה הקבוצתית כבר אפשר לדבר ולהכיר יותר לעומק.
בחצות אני מסתובבת בחוץ ורואה קבוצות של אנשים שבמקום ללכת לישון בוחרים לשבת אחד עם השני ולדבר לשיחות עומק אל תוך הלילה.
למחרת, קמים בבוקר לתפילת שחרית. כל בית הכנסת שלנו! אז אנחנו קובעים את נוסח התפילות. ביום שישי היה לנו חזן שלומי ויס שהתפלל בנוסח קרליבך ובתפילת שחרית החזן יוסף גניש מתפלל בנוסח ספרדי. היה לנו גיוון שנתן מענה לכולם.
אחרי התפילה עושים קידוש ואוכלים עוגות טעימות מהבית. אחר כך אוכלים את סעודת שבת, שרים זמירות שבת ושומעים דבר תורה.
משגיח הכשרות שהיה במקום התאהב בקבוצה שלנו ונתן לנו דבר תורה ארוך של רבע שעה. סיפר על רבי יהודה פתיה ואיך סייע ליהודי אחר שהיה חשוך ילדים במשך 10 שנים ואיך נחלץ מהצרה. דיבר על כוחה של הקפדה ועל משמעות הסליחה.
אחרי ההרצאה הולכים לבית הכנסת לשמוע הרצאה מעלפת של רויטל מור על זוגיות, גבולות, אוכל ומה שבינהם.
אחר כך כולם הולכים לשנ"צ ארוך אבל אני נשארת ערה להתכונן להרצאה. בארבע וחצי מתכנסים שוב ולאט לאט מגיעים עוד ועוד אנשים. אני נותנת הרצאה על ההשלכות של הדלקת שמתרחשת בתוך התא שהיא מהווה בסיס להרבה מחלות כרוניות וכמה חשוב לשים לב לסימנים שלה ואיך היא קשורה להשמנה ולסטרס ולתזונה. אחר כך מספרת סיפור אישי על ריפוי מדלקת באמצעות שינוי התזונה.
אחרי שעה עולה חני גול שנותנת הרצאה מעניינת ומרגשת ומספרת את סיפור חייה ואיך הגיעה בעצמה לתזונה טבעית. אחר כך נותנת טיפים של הרמב"ם לאכילה נכונה.
אחרי ההרצאה עשיתי סדנה קצרה של דמיון מודרך עם חיבור לילד הפנימי כדי לדעת לבחור נכון. מעניין מי קיבל את המסר… לא הספקתי לברר כי היינו כבר צריכים ללכת לסעודה שלישית.
אחר כך יש ערבית ואז הבדלה ואז סיכום קצר של השבת והביתה.
תוך כדי השבת אני מסתכלת על האנשים. הם כבר לא נראים נפרדים. הם נראים מאוד מחוברים אחד לשני ובסיום השבת חלקם לא רוצים להיפרד. הרבה ניגשים אליי לחבק ולהודות על השבת. את מה שאמרה לי נורית פסטרנק אני זוכרת היטב-
"את השבת אנחנו מתחילים בהדלקת שני נרות. יש גופים נפרדים. במוצאי השבת הלהבות של הנרות נמשכות זו לזו ונוצרת להבה אחת גדולה, כך גם קורה עם האנשים- מגיעים נפרדים ויוצאים מחוברים כאיש אחד בלב אחד"
כל פעם מחדש הלב שלי מתרחב ומתמלא בשמחה כשאני רואה את החיבורים שנרקמים בשבת ואני אומרת מה רבו מעשיך ה'.
עוד שבת רוחנית עברה ואני ממשיכה לארגון השבת הבאה.
ניפגש בשבת!
