הגענו בפעם השנייה לים המלח, לחוף ביאנקיני.
כשבצפון רוחות וגשמים, בים המלח היה מעונן, קריר ונעים. בשישי השמש עדיין הסתתרה מאחורי העננים אך בשבת היא כבר יצאה החוצה ועזרה לנו להתחמם.
התחלנו את השבת בהדלקת נרות ותפילה בבית הכנסת. לבית הכנסת שצופה לים המלח התקבצו בשעה היעודה כל מיני אנשים- דתיים לאומיים, חרדים לייט וחרדים חסידים. התפילה התחילה בשקט ולאט לאט התגברה עם כל חבר חדש שנכנס. ומעל כולם ניצח יוסי, חסיד קרלין מבית, עם קול מהפנט של חזן. בטוחה שהתפילה הגיעה ליעדה.
אחרי התפילה אכלנו סעודת שבת בחדר האוכל, יחד עם קבוצת החרדים.
אחרי הסעודה נתתי הרצאה על הקשר בין גוף לנפש- איך דפוסי מחשבה שליליים מקצרים לנו את החיים תרתי משמע.
למחרת קמנו מוקדם והגענו לבית הכנסת. הפעם יוסי ידידנו מאתמול הנחה את התפילה, הייתה תפילה חסידית. הרגשתי שהתפילה נוגעת בשמיים, גאולה של ממש. השיא הגיע בהוצאת ספר התורה וקריאתה על ידי בעל קורא ספרדי- יוני גורן Yoni Goren שהכין את הפרשה רק יום לפני ולמרות זאת הוא קרא נהדר! שבת אחים גם יחד – שילוב ספרדי ואשכנזי ביחד ונראה היה שכל אחד נותן מקום לשני. כל אחד שעלה לתורה התקבל בשירים. לא רציתי שהתפילה תיגמר. אחר כך עשינו קידוש והלכנו לארוחת צהריים שכללה חמין ועוד דברי תורה מתוקים שנאמרו מעל השולחן.
שמענו על חשיבות הבגד. איך הבגד צריך להיות מתאים למעמד כדי שנוכל לקבל את האור. כמו בגדי הכהן שנתפרו במיוחד בשבילו לפי מידה ובכל פרט קטן בבגד הייתה חשיבות, כך גם בבגדים שלנו. שמכסים את הנשמה שלנו. הבגדים שלנו צריכים להתאים למה שיש בפנים.
כדי שהבגד לא יבגוד בנו הוא צריך להיות מותאם לנו.
אני דיברתי על מסירות הנפש שהפגין משה רבנו שהגן על עם ישראל לאחר חטא העגל. משה רבנו היה מוכן ששמו יימחק מהתורה כדי שקב"ה יסלח לעם ישראל. "אם תישא את חטאתם..מחני נא מספרך". ספרך – ספר כ. 20 פרשות מפרשת בראשית מגיעה פרשת תצוה ושמו של משה באמת נמחק ממנה. ללמדנו על חשיבותן של מילים.
אבל שמו כן מופיע בהסתר לפי גימטריה של שמו של משה – מ,י,נ,א – בגימטריה זה 101 ובפרשת תצוה יש 101 פסוקים.
דיברתי גם על שמן הזית. כמה צריך לעבוד קשה על הזית כדי להפוך אותו לשמן למאור. עם ישראל משול לזית. אנחנו נכתשים ונבטשים בנסיונות מרים אך אל יאוש, כל ניסיון מחשל אותנו ואז אנחנו צומחים ומפיקים מעצמנו שמן שנותן אור לכולם.
הציווי על הבאה יום יומית של שמן הזית למשכן משולה לעשייה יומיומית שקשה לנו ואף על פי כן אנחנו מצווים לעשות אותה.
כשמדובר בתרומה חד פעמית של זהב (כמו בפרשה הקודמת) זה קל אבל כשמדובר בעשייה יומיומית זה הרבה יותר קשה ולכן כאן נדרש ציווי.
ובכל זאת איך נעשה פעולה יומיומית- נגיד לעצמנו כל פעם רק היום. רק היום נעשה את זה. וככה כל יום. נסתכל על הזמן לתקופה קצרה ולא להתחייבות לטווח ארוך. ולאט לאט העשייה תהפוך לאורח חיינו.
אחרי הארוחה החבר'ה הלכו לשנת ישרים, חוץ ממני, נשארתי לשמוע דברי תורה תוך כדי נמנום.
אחרי הארוחה עשיתי לחברים דמיון מודרך – "להאיר את המנורה שבתוכנו". ואז סעודה שלישית, ערבית והבדלה משותפת לחברים שחלקו את השבת ביחד.
באופן אישי מאוד נהניתי מהשבת הזאת. מהחברים, התפילות, ההכרות האישית עם אנשים חדשים.
דברי הסיכום- תישארו חיוביים, קחו את החיים בקלות. חבל לבזבז את הזמן והאנרגיות על מחשבות שליליות זה מקצר את החיים.
תלמדו מהנסיונות. הם מגלים לכם על חוסר שקיים בכם שמחכה להאיר.
תאהבו אהבת חינם. רק ככה אפשר להכיר אנשים שבגדיהם שונים מכם אבל נשמתם קרובה אליכם יותר ממה שאתם חושבים.
