בשבת האחרונה היינו קבוצה גדולה של אנשים.
שבת רוחנית לגוף ולנפש לפנויים ופנויות – רווקים/ות וגרושים/ות הגיעו לכפר הנופש ביאנקיני.
כפר הנופש מתגלה כהפתעה נעימה לאורחים.
כפר צבעוני ואותנטי עם אווירה ייחודית שיוצרת מרחב וקסם.
החדרים טבולים בדשא ירוק וצופים לים המלח. שבילי הכפר מובילים אותך לכל מיני מקומות. לפעמים אתה בוחר לאן ללכת ולפעמים הם לוקחים אותך איתם לעבר הלא נודע. ואז אתה מוצא את עצמך על רחבה עשויה מעץ ומולך סוף גבוה שמפריד בינך לבין ים המלח.
מנגינת שירת העשבים של רבי נחמן מתנגנת לך בראש כשאתה רואה איך הסוף מתנועע עם הרוח הקלילה.
נכנס לחדר האוכל ויושב לאכול עם 37 אנשים. חלקם מוכרים לך וחלקם עדיין לא אבל כולם, אם תרצה אם לא הם חלק ממך.
בערב בהרצאה אנחנו מדברים על דפוסים שליליים במחשבות ואיך הם משפיעים לנו על הגוף. את הדפוסים השליליים לשמחתנו אפשר להחליף בכלים בונים כאשר הכלי הכי תורם הוא נתינה. ונתינה היא העיקר בפרשת תרומה.
פרשת תרומה- לפי סר אייזק ניוטון, כל סודות היקום נמצאים בתוכה ולפי המדרש- "המשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן" (תנחומא).
וכך בשבת תרומה כל אחד נותן מנדבת לבו לבניית השבת- "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי".
האדם צריך להבין שהכסף שהוא נותן, זה כסף שה' נותן לו. גם התרומה היא מאת ה'. ולכן כל הנתינה שלנו היא בגדר לקיחה.
אז אנחנו נותנים בעצם מהמתנות שקיבלנו מה'. וכך אחד מנעים זמירות בשולחן השבת, השני בעל קורא בבית הכנסת, השלישי מתפלל בכל כוחו וליבו שכל שומעיו בבית הכנסת יאמרו אמן כך שהתפילות ננעצות ברום השמיים. הרביעית עוזרת לסדר כיסאות ושולחנות לסדנה, החמישית נותנת לחברתה חיבוק, וכך כל אחד ותרומתו הייחודית לשני.
ואיך נקבל כוחות לנתינה? רק אם נפנה מקום לה' בתוכנו.
אנחנו מבינים שבשביל שיהיו מקום לה' בתוכנו צריך להרחיב את הלב היטב ואז לה' יש מקום להתיישב – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בסוף השבת הלב כבר מתרחב ובמעגל הסיכום כל אחד מודה על מה שקיבל מהשבת וכך אנו יוצאים בהרגשה טובה של התרחבות ונתינה, שתלווה אותנו להמשך השבוע בתקווה.
נתראה בשבת הבאה.